אם לא תבנו דירות - אחליף אתכם בסינים: הקרב בין כחלון לקבלנים מתחמם - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סמי פרץ

אם לא תבנו דירות - אחליף אתכם בסינים: הקרב בין כחלון לקבלנים מתחמם

רוצה לבנות הרבה ומהר? שחרר את השוק מכל כבליו, שווק קרקעות כמו משוגע, ואל תנסה לכוון את כולם רק לפרויקט הדגל שלך

143תגובות
עובדי בנייה סינים לפני הגעתם לישראל, ב–2017
דוברות משרד האוצר

במאבק להורדת יוקר המחיה, שמציין החודש שבע שנים (מאז מחאת קיץ 2011), המדינה ניסתה כל מיני פתרונות, אבל יש אחד שבו היא משתמשת במינון נמוך, זהיר ומדוד: פתיחת המשק ליבוא.

החשש הוא שפתיחת תחומים מסוימים ליבוא, למשל חקלאות, תביא לחיסול הענף, פיטורי עובדים, סכסוכי עבודה ושביתות — ותופעות שאולי יפתרו בעיה אחת אבל ייצרו בעיה שנייה. לכן, משתמשים בו בזהירות רבה. אפשר לקבוע בוודאות שלממשלה חשוב יותר לשמר מקומות עבודה ושקט תעשייתי מול ההסתדרות או מול ראשי רשויות מקומיות שבהן פועלים מפעלי ייצור, מאשר להוריד את יוקר המחיה. מדי פעם משרד האוצר משחרר קצת לחץ מיוקר המחיה באמצעות פתיחת מכסות יבוא, בעיקר בתחום המזון, אבל אלה פעולות נקודתיות שמיושמות בעיקר לפני חגים.

ואולם יש תחום אחד שבו משרד האוצר מציג מדיניות של פתיחה מסיבית יותר ליבוא, לפחות בצד ההצהרתי: שוק הדירות. כן, אותו שוק שעליו מונחת כל יוקרתו של שר האוצר, משה כחלון, ואולי גם עתידו הפוליטי. המאבק שמנהל כחלון להגדלת היצע הדירות ולקידום תוכנית מחיר למשתכן נשען על מעורבות ממשלתית שלא היתה כמוה בענף הרבה שנים: מסבסוד קרקעות, דרך ריכוז כל סמכויות התכנון והשיווק במטה הדיור הכפוף לשר, וכלה בצעדי מיסוי שנועדו להבריח את משקיעי הדירות מהתחום.

אחת מתוצאות הלוואי של מדיניות כחלון היא ירידה חדה בהתחלות הבנייה, והיא נובעת מכך שרוב הקרקעות המשווקות על ידי המדינה, מופנות לפרויקטים של מחיר למשתכן. הקבלנים לא אוהבים את הפרויקטים האלה, שבהם שיעורי הרווח נמוכים יותר, וגם קצב האישורים שלהם אטי יחסית. זה מעורר מאבק שמסלים והולך בין השר כחלון לבין הקבלנים. הוא רואה אותם כיזמים עשירים שהתרגלו לשיעורי רווחיות גבוהים וכאלה שגרמו לעלייה החדה במחירי הדירות. הם רואים אותו כמי שהלאים את שוק הדירות החדשות ולא נותן לשוק החופשי לעבוד. ככל שהקבלנים מחריפים את הטון, כך כחלון מגביר את הלחץ עליהם להיפטר ממלאי הדירות שברשותם, גם אם זה יביא להורדת מחירים ולפגיעה ברווחיות שלהם.

משה כחלון באופקים
אליהו הרשקוביץ

כדי שהקבלנים לא יחשבו שהוא ממצמץ לרגע, כחלון פירסם השבוע הודעה שלפיה קבינט הדיור בראשותו אישר להגדיל את מספר העובדים הזרים לחברות בנייה זרות מ–6,000 ל–12 אלף. האיום על הקבלנים המקומיים ברור: אם לא תתחילו לבנות, הסינים יבנו. ולא רק הפועלים הסינים, אלא חברות בנייה ויזמים סיניים. וכדי לזרות להם עוד מלח על הפצעים, כחלון ציין את היתרונות הגדולים של חברות הבנייה הסיניות ועובדיהן: שיטות העבודה מתועשות ומתקדמות, העובדים מיומנים יותר, איכות הבנייה גבוהה, משך הבנייה יתקצר והפער בין ההיצע לביקוש יצטמצם.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

המסרים של כחלון מרשימים. אפשר בקלות לחשוב על עוד כמה ענפים מקומיים שזקוקים לניעור כזה ולשחקנים מבחוץ שיביאו להגברת התחרות, שיפור הפריון, הורדת מחירים ושיפור טכנולוגי. אבל לפני שמתרשמים, כדאי לבחון מה קרה מאז החלטת הממשלה הקודמת, מ–2016, להביא לכאן שש חברות בנייה זרות ולאשר להן להעסיק 6,000 עובדים זרים לתקופה של חמש שנים. כמו בכל דבר שקשור לשוק הדירות, גם כאן, המדינה מתנהלת לאט מדי.

בשלהי 2016 ערך משרד השיכון מכרז שבו זכו שש חברות בנייה, מהן חמש מסין ואחת מפורטוגל, שהורשו להביא לכאן 1,000 עובדים כל אחת, ממדינותיהן. אלה עובדים שמיועדים למה שמכונה "עבודות רטובות" — עבודות שלד ובנייה, ולא לעבודות תשתית אחרות, כמו אינסטלציה, חשמל או גבס. החברה הפורטוגלית פרשה לאחר שהגיעה למסקנה שעלויות כוח האדם שהיא אמורה להביא יקרות ואינן נמוכות מאלה שנהוגות בישראל, ואצל אחת החברות הסיניות עלה חשד שהציגה נתונים כוזבים בדו"חותיה הכספיים. משרד השיכון הפעיל חברת חקירות, החשדות התאמתו, והחברה נפסלה. זה השאיר את המשרד עם ארבע חברות זוכות בלבד, ולכן הוא הודיע לשתי חברות נוספות שעברו את תנאי הסף כי יקבלו היתר לבנות בישראל.

אף שמאז המכרז חלפו כמעט שלוש שנים, החברות הסיניות רחוקות מלמלא את המכסה שאושרה להן. ארבע החברות שזכו ואושרו במקור, מעסיקות כאן יחד בסך הכל 530 עובדים, מתוך 4,000 שהן רשאיות להעסיק. אמנם אלה חברות שאחראיות ל–3,041 התחלות בנייה מדצמבר 2017 ועד סוף הרבעון הראשון של 2018 — קרוב לשליש מהתחלות הבנייה באותה תקופה — אך מספר העובדים הסינים קטן יחסית למכסה המאושרת. הקילוח הדק של עובדים מסין לכאן נובע מכך שקיימת חובה לשלם לעובד זר שכר מהרגע שהוא נוחת בישראל, ואם אין פרויקט זמין לביצוע — לא מביאים אותם לכאן. הקליטה של העובדים בישראל אינה פשוטה, ובאתרי הבנייה מדווחים על בעיות תקשורת וקשיי שפה, אפילו בדברים פשוטים, כמו פועלים זרים שמנסים לכוון נהג מקומי של מערבל בטון להיכנס לאתר הבנייה. זה כמו סינית בשבילו.

על הקשיים האלה יתגברו מן הסתם עם הזמן, אך עדיין עולה השאלה אם נוכחות דלה של עובדים סינים (פחות מ–10% מהמכסה הראשונה שאושרה) יכולה לעמוד בציפיות הרבות, כמו שינוי שיטות העבודה, הגדלת הפריון, ועמידה בהספקים שיביאו לצמצום הפער בין הביקוש להיצע. צוואר הבקבוק כרגע הוא מעט מדי פרויקטים חדשים זמינים לביצוע לחברות הזרות — ואת זה לא יפתרו לא סינים, ולא קרואטים או צרפתים.

הפרויקטים נעשים בשיתוף עם חברות בנייה ישראליות כקבלנים ראשיים או משניים (לסינים נוח בשלב הראשון לעבוד בצמוד לחברה מקומית). וכל עוד חברות הבנייה המקומיות לא מתנפלות על כל קרקע זמינה ומתחילות לבנות, לחברות הזרות אין היצע גדול של פרויקטים. לכן, לאישור שניתן השבוע להכפיל את מכסת העובדים הזרים ל–12 אלף יש רק תכלית אחת: לנסות להלחיץ ולדרבן את החברות המקומיות לבנות יותר. זה אקדח ריק מקליעים.

פועלים באתר בנייה ברמת גן, ביוני
מגד גוזני

באשר לחדשנות, מסתבר ששיתוף הפעולה עם חברות בנייה ישראליות לא שינה מהותית את שיטות העבודה. בענף מקובלת בנייה ב"שיטת ברנוביץ'" (על שמה של חברת בנייה שקרסה לפני כ–15 שנה), ומסתבר שחלק מהבנאים הסינים מאמצים אותה. יש מקרים שבהם הסינים מביאים שיטות משלהם, אך אין שום חובה לפעול בהתאם לשיטות סיניות. באשר לפריון, יש טענה שקצב הבנייה הסיני גבוה מאוד בהשוואה לקצב הישראלי.

מקור במשרד השיכון מספר על פרויקט של חברת תדהר בבת ים, שבו הספיקו הפועלים הסינים לבנות בתוך חודשיים שבע קומות — קצב לא אופייני לשוק המקומי. באשר לעלויות, השכר לפועל סיני הוא 7,000 שקל בחודש, בכפוף להסכם קיבוצי של ענף הבנייה. פועל ישראלי משתכר עשרות אחוזים יותר. אבל בתחום יש גם כסף שחור, וקשה לדעת מהו השכר האפקטיבי של עובדים.

השורה התחתונה היא שהודעתו של שר האוצר על הכפלת המכסה של העובדים הזרים היא לא יותר מאיום וניסיון ללחוץ על השחקנים המקומיים להתחיל לזוז, לבנות ולמכור יותר. הציפיות שהסינים ישנו את הפריון והחדשנות בענף מוגזמות, משום שבעיות הבסיס לא השתנו: שוק חופשי מיובש, הכוונה מוגזמת של פרויקטים למחיר למשתכן, וקבלנים שמחכים שהפריץ ימות ויבוא אחר תחתיו כדי שהשוק יחזור למסלול ולרווחיות שהכירו בעבר. רוצה לבנות הרבה ומהר? שחרר את השוק מכל כבליו, שווק קרקעות כמו משוגע, ואל תנסה לכוון את כולם רק לפרויקט הדגל שלך.

נ.ב

גם אם המכסה של 12 אלף עובדים סינים ועוד חברות בנייה סיניות לא תנוצל, יש ערך מסוים להצהרות האלה, בדומה לערך של הצעת החוק למיסוי בעלי שלוש דירות או יותר. החוק אמנם נפסל בבג"ץ, אך השיג את מטרתו, וצימצם מאוד את משקלם של המשקיעים בשוק הדירות. גם כאן, הערך ההצהרתי חשוב, כי הוא מעיד על דבקות במשימה, ואולי הוא יזרז את חברות הבנייה להיפטר מהמלאים שלהן ולבנות יותר. אבל אם זה רעיון כזה מוצלח, מדוע השר כחלון לא מיישם אותו בעוד ענפים? מדוע לא להסיר חסמי יבוא בשוק המזון ומוצרי הצריכה — ולהוריד את יוקר המחיה? אמנם כל הז'יטונים שלו מונחים על שוק הדירות, אבל יש מספיק מוצרים ושירותים שאפשר להוזיל כאן באמצעות איומים כמו "נביא לכאן אלפי סינים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר