מלחמות הסחר: טראמפ יוריד את יוקר המחיה בישראל - בעולם - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מלחמות הסחר: טראמפ יוריד את יוקר המחיה בישראל

הדיווח שלפיו ארה"ב מעוניינת לפתוח את הסכם הסחר עם ישראל — כדי להסיר חסמים על יבוא תוצרת חקלאית מארה"ב —יכול לתת לממשלה הזדמנות לפתוח את השוק לתחרות, ולהוביל לירידה במחירים לצרכן

27תגובות
נשיא ארה״ב, דונלד טראמפ
Pete Marovich/The New York Times

ארה"ב עשתה ב–1985 בפעם הראשונה את מה שנראה כדבר הטבעי ביותר בעולם הסחר של היום וחתמה על הסכם סחר חופשי. המדינה הראשונה שעמה נחתם ההסכם היתה דווקא ישראל הקטנה. היו אלה ימיו של רונלד רייגן כנשיא, וכשהועלה ההסכם להצבעה בקונגרס, הוא זכה לתמיכה גורפת של 422 תומכים וללא מתנגדים.

ההסכם אז נועד לשמש דוגמה לעולם והכיוון שאליו הוא הולך: עולם ללא מכסים וללא חסמים ליבוא וליצוא. כל מדינה תוכל לייצר את מה שהיא הכי טובה בו ולמכור אותו למדינה אחרת. ניתן היה לראות בהסכם סיוע נוסף לישראל. לא רק שארה"ב המשיכה להעביר לישראל סיוע צבאי, הסכם הסחר — שנכנס לתוקפו בספטמבר 1985 — הסיר את רוב החסמים בפני יצוא ישראלי, אך ישראל יכולה היתה לשמור על חסמים משלה.

ההסכם לא כלל סעיף הקשור לקניין רוחני — ההסכם היחיד מסוגו שלא כלל עיסוק בנושא. כיום, כשמדברים על המתיחות של ארה"ב מול סין, תחום הקניין הרוחני עומד במרכז הרצון האמריקאי לשינוי. ב–1985, מול ישראל הקטנה, האמריקאים לא חששו יותר מדי.

יש בהסכם הקיים כמה מגבלות שאותן יכולות לנצל ארה"ב וישראל. למשל, ארה"ב מגבילה יבוא של סוכר, מוצרי חלב ובוטנים מישראל — אבל אלה אינם תחומי יצוא חקלאי בולטים של ישראל. ישראל מגבילה יבוא של עוף, מוצרי חלב, ביצים, פירות וירקות, שמן זית, מיץ תפוחים ומיץ ענבים. בכך ישראל מעניקה עדיפות לתוצרת המקומית ומונעת תחרות אמריקאית.

רה"מ לשעבר שמעון פרס ונשיא ארה"ב לשעבר רונלד רייגן, בבית הלבן, כחודש לאחר שנכנס
לתוקפו הסכם הסחר ב–1985
חנניה הרמן / לע"מ

עם ההסכם הגיעה הצמיחה

כשנחתם ההסכם, תוכנית הייצוב הכלכלית שהוביל ראש הממשלה דאז, שמעון פרס, עדיין לא הוכרזה. האינפלציה השתוללה, הגירעון הממשלתי העמיק והצמיחה דישדשה. ההסכם הראה לעולם שארה"ב תומכת בישראל — והצמיחה הגיעה.

לפי נתונים של נציגות הסחר האמריקאית, ב–1985–2017 היצוא האמריקאי לישראל זינק ב–456%. ב–2017 הוא הגיע ל–12.6 מיליארד דולר, בעוד היצוא הישראלי לארה"ב היה 21.9 מיליארד דולר — כלומר, גירעון הסחר של ארה"ב מול ישראל היה 9.4 מיליארד דולר. בעידן של טראמפ, לא משנה כמה ישראל חשובה לו, גירעון סחר הוא דבר רע, ולכן צריך לשנות את ההסכם. אף שנרשמה ירידה ביצוא הישראלי לארה"ב, גירעון הסחר בין המדינות גדל לעומת 2016.

האמריקאים מנסים זמן רב לשנות את הסכם הסחר בין המדינות. בפברואר 2016, בשנתו האחרונה של ברק אובמה כנשיא, הגיעו לישראל נציגים אמריקאים והתחילו לדון מחדש בתנאי ההסכם. במוקד עמד ענף החקלאות. כשמסתכלים על נתוני הסחר הכוללים בין המדינות, קשה להבין מדוע האמריקאים נותנים תשומת לב רבה לחקלאות. ב–2017 הסתכם היצוא האמריקאי של מוצרי חקלאות ב–545 מיליון דולר — בעיקר של אגוזים, סויה, וגרגרי דגנים. שום דבר שיכול לסכן את התחרות המקומית.

גם ישראל מייצאת לארה"ב סחורה חקלאית, אף שבתחום זה קיים גירעון סחר מולה. היקף היצוא החקלאי מישראל לארה"ב הגיע ב–2017 ל–372 מיליון דולר, בעיקר של חטיפים, פירות וירקות מעובדים, יין ובירה, זרעים ואגוזים.

בדו"ח של משרד החקלאות האמריקאי שנכתב ב–2018 נטען כי תחת ההסכם הקיים "כמעט כל מוצר שמיוצר בישראל יכול להיות תחרותי בארה"ב ולהיכנס לארה"ב ללא מכסים... בניגוד לכך, מוצרים אמריקאים מתמודדים עם מכסים גבוהים שמגבילים את כניסתם לשוק הישראלי".

מאז החתימה על הסכם הסחר בין המדינות לפני יותר משלושה עשורים, התפוקה הכלכלית של ישראל צמחה פי 13. הסכם הסחר החקלאי בין המדינות עודכן לאחרונה ב–2004. במסגרת בחינה של חסמי סחר שערכה ארה"ב ב–2018, צוין כי הפחתת החסמים בישראל, בעיקר בשוק החלב, עשויה להוביל לעלייה במכירות — בעיקר של מזון מעובד.

יותר מ–20% מהתפוקה החקלאית של ארה"ב מיועדת ליצוא. בענפים מסוימים מגיע השיעור הזה לכ–80% מכלל הגידולים בארה"ב, כמו אגוזי מלך. אבל יש גידולים רבים אחרים שמקורם בארה"ב ועשויים להוריד בישראל את יוקר המחיה, אם רק ניתן היה להסיר את חסמי היבוא, כמו אורז, חיטה, סויה ותירס — וכך יורידו את עלויות היצור של החקלאות הישראלית. בנוסף, ארה"ב מייצאת חלק ניכר מהפירות שגדלים בה: 36% מהענבים שגדלו בארה"ב היו מיועדים ליצוא, ו–18% מהתפוחים.

12 מיליארד דולר בשנה

הגיע הזמן להדדיות

זה נשמע רעיון אווילי להביא מארה"ב ענבים ותפוחים כשמגדלים כאן פירות יפים וטעימים. אז למה לא לתת להם להתחרות? אם האמריקאים יוכלו להביא לכאן פירות, שבנוסף על עלויות השינוע יהיו זולים יותר מהתוצרת המקומית, הלקוח יוכל להחליט אם להעדיף תוצרת הארץ. הדבר תקף גם למוצרי חלב — תחום שבו אין בישראל כמעט תחרות. אם האמריקאים יחשבו שמשתלם להם למכור כאן מוצרי חלב — שיעשו את הדרך הארוכה מארה"ב, ויתחרו כאן.

אבל אף שקיים הסכם סחר חופשי בין המדינות, ישראל מעמידה קשיים בפני יבוא מארה"ב של מוצרי חקלאות באופן קבוע, באמצעות מכסות ותעלולים חשבונאיים במכס שמייקרים את הסחורה לצרכן הסופי. לארה"ב נמאס מזה, והיא מבינה שאחרי יותר משלושה עשורים, הגיע הזמן להדדיות.

אחת הסכנות במלחמת סחר היא התייקרות של מחירי המוצרים לצרכנים. במלחמת הסחר של ארה"ב מול סין, שתי המדינות הטילו זו על זו מכסים, היצוא נפגע והמחירים של הסחורות עלו — בגלל התוספת של המכסים למחיר הכולל או הצורך לייבא את הסחורה משווקים שבהם המחירים תחרותיים פחות.

ישראל היא שותפת סחר קטנה של ארה"ב — ה–24 במספר. ארה"ב היא שותפת הסחר הגדולה של ישראל (אם לא מחשיבים את האיחוד האירופי כגוש אחד, אלא כל מדינה בנפרד). לכן, לא צפוי תרחיש דומה. ארה"ב יודעת שמדיניות של הטלת מכסים תראה שהיא אינה תומכת בישראל, וטראמפ לא מעוניין בכך, אבל היא גם יודעת שיש לה כוח מיקוח רב מול הממשל הישראלי. ולכן, דווקא מלחמות הסחר של טראמפ יכולות להוריד כאן את יוקר המחיה, ולתת לממשלת ישראל הזדמנות להסיר חסמים שעליהם מנסות המועצות החקלאיות להגן בחירוף נפש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר