הקורונה ואני בפרנקפורט: מאדישות - לחרדה קלה - בעולם - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקורונה ואני בפרנקפורט: מאדישות - לחרדה קלה

נבואת הזעם של אנגלה מרקל כי 60%–70% מהאוכלוסייה יידבקו בנגיף הקורונה פחות מפחידה אותי ביחס לעובדה שנתקענו בלי נייר טואלט ■ למישהו יש כיוון?

שוטרים בגבול גרמניה-צ'כיה
DAVID W CERNY/רויטרס

אם עד לפני כשבועיים נדהמתי מההבדלים התהומיים בין התקשורת הישראלית לגרמנית ביחס לכמות הדיווחים ולהנחלת תחושת הפאניקה, הרי שבשבוע שעבר נדמה היה שהגרמנים החלו ליישר קו. הקורונה תפסה חלק ניכר מדף הבית של ה–FAZ.NET, אתר האינטרנט של אחד העיתונים הגדולים בגרמניה, שפתח גם לייב בלוג.

בשישי שעבר החלו להיערם הדיווחים ממדינות המחוז השונות, שהורו על השבתת מערכת הלימודים. ברלין כבר היתה כמעט נצורה, עם איסור על פתיחת ברים ובתי קולנוע. עם זאת, תחושת המלחמה שהשתקפה במחשב הנייד שלי היתה שונה בתכלית ממה שנראה ברחובות פרנקפורט: בתי הקפה והמסעדות היו פתוחים, אנשים מילאו את הרחובות ולא נראה שמישהו מתרגש ממספר הנדבקים בגרמניה, שהאמיר במהירות.

במחוזות אחרים כבר ניכרה תחושת החירום, אבל מדינת הסן עוד לא הצטרפה, עניין מפתיע בהתחשב בכך שבמדינה השכנה, נורדריין־וסטפליה, התרכזו רוב החולים. לקראת ערב התקבלה ההחלטה על השבתת מערכת החינוך. התחלנו להתכונן נפשית לעובדה שמעתה שתי הבנות צמודות אלינו. סירבנו להצטרף לחגיגות האגירה המאסיביות, והחלטנו לדלג על ביקור בסופרמרקט בסוף השבוע.

מדפי הסופרמרקט מתרוקנים בברלין, גרמניה
בלומברג

לפני כשלושה שבועות, כשישראל הודיעה שגרמניה נמצאת ברשימת המדינות המסוכנות, נחרתי בבוז וחשבתי שהם מעט היסטריים, או שמדובר בהחלטה פוליטית. בגרמניה נרשמו אז כ-200 חולים בלבד, ולא היתה תחושת כוננות, למרות המצב החמור שכבר התגלה באיטליה. רק כששמעתי את נאום שר הבריאות הגרמני, הבנתי שהמצב חמור יותר ממה שהנחתי. בסוף דבריו אמר השר כי על הגרמנים להקפיד על אחריות אישית ועל סולידריות, וביקש לסייע לשכנים המבוגרים ככל האפשר, כדי שלא ייצאו מהבית.

כנראה שקשישי גרמניה לא התרגשו מהמחווה. באחד מבתי המרקחת הסגורים נתלה פתק שמציע עזרה בקניות לכל מי ששייך לקבוצת סיכון. איש לא לקח את הלשוניות עם מספר הטלפון. באחת העצירות שלנו תפסה אותי קשישה סרבית. היא בדיוק חזרה מהסופר, והתלוננה על כך שכבר לא היו לימונים. אפשר לחשוב שמדובר במלחמה, רטנה, אנשים השתגעו לגמרי. לא היה לי נעים לנזוף באישה, ששרדה כנראה שתי מלחמות, שבשבילה אכן מדובר בעניין של חיים ומוות.

ביום ראשון יצאה השמש לראשונה זה זמן רב. כמובן שאף תושב פרנקפורט לא חשב לוותר על ההזדמנות לצאת החוצה. בית הקפה שעל גדת נהר המיין בעיר פתח את שעריו לרגל האביב. עם זאת, נדמה היה שלא היתה שיחה שלא עסקה בקורונה. מחוץ לקיוסק הוצב שלט שבו התבקשו הלקוחות לשמור מרחק, אבל בתור הארוך כולם נצמדו זה לזה, וננזפו קשות בקופה אם לא הקשיבו להוראות.

בערב גילינו שגרמניה סוגרת גבולות יבשתיים, פעולה חריגה מאז ייסוד אמנת שנגן והקמת האיחוד האירופי, ומאוד קשה עבור גרמניה, שמובילה את רעיון אירופה המאוחדת והגבולות הפתוחים ולא סגרה את גבולותיה גם במשבר הפליטים הגדול של 2015. צעד זה החל לעורר חרדת ארמגדון קלה, אבל היינו עסוקים יותר בבהלה הביתית שלנו: מה עושים עם הילדות בחופש שנכפה עלינו?

קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ושר הבריאות בממשלתה ינס שפאן
AFP

בימים האחרונים נסגרו גם המוזיאונים, התיאטראות וגני החיות, והתחלנו להתגרד בחשש שבקרוב יסגרו גם את גני השעשועים. בנוסף, נגמר נייר הטואלט בכל הסופרים בסביבה. בן הזוג שלח לי תמונה של מדפים ריקים, עם הכיתוב "הטמטום האנושי". אבל נראה לי שבינתיים אנחנו יצאנו המטומטמים שנתקעו עם גליל אחרון בלבד.

ביום שלישי נסגרו גם כל גני השעשועים החנויות הקמעוניות, הברים, בתי הקולנוע והבורדלים (!), המסעדות ובתי הקפה רשאים להיות פתוחים עד 18:00 בלבד, אחרי נאום של הקנצלרית אנגלה מרקל שהפצירה במדינות המחוז לגלות אחריות — והן צייתו והוציאו הנחיות קשוחות, בניסיון להימנע מסגר מלא. ליתר ביטחון, החלטתי ללמוד שלל שלאגרים גרמניים, כדי להיות מוכנה לסרטוני שירי מרפסת.

בשבוע שעבר, עוד לפני כל הגזירות הקשות, ציינה מרקל באדישותה האופיינית שכנראה ש–60%–70% מהאוכלוסייה יידבקו בנגיף, ותפקיד הממשל הוא לנסות להאט את קצב ההתפשטות. אני מודה שכרגע נבואת הזעם הזו פחות מפחידה אותי מהעובדה שנתקענו בלי נייר טואלט. יש למישהו כיוון?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר